יום ירושלים
"והנצח – זו ירושלים"
יום ירושלים חל ביום כ"ח באייר או סמוך לתאריך זה. בכ"ח באייר תשכ"ז, בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים, שוחררה העיר המזרחית משלטון ירדן ועברה לריבונות ישראלית. יום או יומיים לפני החג מתקיים בירושלים מצעד חגיגי שנקרא "ההתיישבות מצדיעה לירושלים", ובו משתתפים אלפי צועדים, רובם בני ההתיישבות העובדת והחינוך ההתיישבותי. בערב יום ירושלים מתקיימת מדי שנה בישיבת מרכז הרב בירושלים עצרת הודיה גדולה בהשתתפות רבנים מחוגי הציבור הדתי-לאומי ואישי ציבור. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה וטקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים. טקס ממלכתי נערך בגבעת התחמושת, שהייתה מאתרי הלחימה הקשים בקרבות על העיר. עיריית ירושלים עורכת ביום זה את טקס חלוקת אותות יקיר ירושלים. האירוע המרכזי של היום הוא "ריקוד דגלים", שמתקיים בשעות אחר הצהריים. במהלך האירוע מגיעים לירושלים עשרות אלפי אנשים, רובם בני נוער מן הציונות הדתית. החוגגים מקיימים תהלוכה גדולה המלווה בשירים, ריקודים והנפת דגלים. התהלוכה יוצאת ממרכז העיר, נכנסת אל העיר העתיקה ומסתיימת בכותל המערבי בתפילת הודיה רבת-משתתפים.
מעמדה של ירושלים – חקיקה
לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, ביום שלישי 27 ביוני 1967, חוקקה הכנסת שלושה חוקים שקבעו הלכה למעשה את איחוד ירושלים ונתנו תוקף משפטי לחוק הישראלי בכל שטחה של העיר המאוחדת. גבולותיה המוניציפליים של ירושלים שונו, ושטחה של העיר המאוחדת גדל כמעט פי שלושה – מ-38,100 דונם ל-110,000 דונם. לתושבי מזרח ירושלים העניקה המדינה מעמד של תושבי קבע הרשאים להצביע בבחירות העירוניות אך לא להשתתף בבחירות לכנסת. אחד משלושת החוקים שהתקבלו עוסק בשמירה על המקומות הקדושים בירושלים. בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-12 במאי 1968 נקבע כ"ח באייר, שבו שוחררה ירושלים, כיום חגה של ירושלים, ובשנת 1998 עוגנה ההחלטה בחוק הקובע את תאריך זה, המסמל את הקשר ההיסטורי המיוחד של העם היהודי לעיר, כחג לאומי. בשנת 1980, במלאת 13 שנה לאיחוד ירושלים, נחקק חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, שלפיו ירושלים היא בירת מדינת ישראל ומקום מושבן של רשויות השלטון. החוק מורה לשמור על המקומות הקדושים בעיר ועל חופש הגישה אליהם לבני כל הדתות וקובע את המחויבות של ממשלת ישראל לפעול לפיתוח העיר ולשגשוגה.